אבני החושן במקורות היהדות
חכמי הדורות ייחסו סגולות רוחניות והשפעות מוחשיות לאבני החן. רבינו בחיי (שמות כח) אומר, ש"אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כח עליונים". על אותו כח נאמר במדרש (בראשית רבה יד) שבשעת ירידת גשמים" הכל מתברך…אף אבן טובה מרגשת,ומקבלת כח ומעלה." האבנים יקרות בכללותן אינן אלא תריסר, והן תריסר אבני החושן, "וכל השאר – מינהן, ענפיהן ותודלתן…ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה בי"ב אבני החושן, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע, הכל כפי גוון מידותיהם למעלה."
כך על פי תורת הקבלה, וכך על פי עולם המחשבה והמחקר העתיק, כפי שכותב האבן עזרא (שמות כח, ט): "כי כל כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן". גם במדרש תלפיות התייחס לסגולת האבנים "והוסיף לומר טעם על השבט המפותח באבן פלונית, למה ומה סיבתו". נסקור איפוא את אבני החושן בראשונה, מהו שבטה של כל אבן, ומהי סגולתה לפירושים השונים שבמקורות.
אודם: אבנו של שבט ראובן
אבן האודם היא של ראובן, והיא אבן הקורניאולה לפי מדרש תלפיות. וסגולתה לבהירות עיניים (דבר המרמז לשמו של ראובן – "כי ראה ה' בעניי") ועוצרת הדם ותחזיק הלב ותשקיט הכעס (שעליו נתבע ראובן בידי אביו "פחז כמים אל תותר"). רבינו בחיי רומז בסגולת האבן להיותו של ראובן בכור הבנים "וסגולתה של אבן האודם, שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, והוא טוב לאשה המקשה לילד. ואם שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ושתיה, מועיל הרבה להריון". בספר אורחות חיים (סימן שא) מוסיף ואומר, שאבן זו היא סגולה לעת מגפה. גם לצבעו נדרשו: "ראובן הרומז למדת הדין -אבני אודם הרומז לדעת המקובלים למידת הדין".(רבינו בחיי אוצר ישראל)
פטדה: אבנו של שבט שמעון
מדרש תלפיות בדעה(כתרגומים שבידנו) שזוהי אבן ירוקה ורכה, "ואם תשם במים רותחים-תצנן אותם. בדומה לכך, כותב רבינו בחיי שסגולתה- שהיא מקררת את הגוף. בעל מדרש תלפיות כותב, שהיא טובה לחולי המעיים ולקדחת.
ברקת: אבנו של שבט לוי
הברקת היא אבנו של שבט לוי. "ונקראת ברקת על שם שנוצצת כברק", מסביר רבינו בחיי. לכן היא נבחרה כסמלו של שבט לוי, שהם מאירים בתורה, כמו שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג) וכשנולד משה, שהיה משבט לוי נתמלא הבית אורה, ולעתיד ראו כל ישראל כי קרן אור פניו. וכתוב "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח) וסגולתה – שהיא מחכימת פתי ומאירת העיניים ". מדרש תלפיות רואה בסגולת האבן גם משום שמירה וחסות: וסגולתו, לחלום חלומות טובות ויועיל לנצח האויב במלחמה, ומשמר האדם מהזיקים (הברקים) והרעמים. ונראה, שהיה שבטו של לוי מפותח על אבן זו לפי שלוי היה עסוק בתורה, וחז"ל אמר שכל המשביע עצמו מדברי תורה, אין מבשרים אותו חלומות רעים, והעוסק בתורה אויביו נופלים תחתיו ונשמר מכל נזק".
נופך: אבנו של שבט יהודה
אבן זו המזוהה במדרש תלפיות כקרבונקה, "סגולה להסיר המחשבות הרעות ומחזיקה את הרוח החיונית, תועיל ללב ולרוח ומסירה גם את השינה הטבעית, וסגולתה- להרחיק המגפה". רבינו בחיי מציין שהנופך "זיוו מבהיק" וסגולתו מותאמת לשבט יהודה: סגולתה שכל מי שנושאה – אויביו הופכין לו עורף, ולכן נקרא נופך, וכך כתוב ביהודה:ידך בעורף אויבך(בראשית מט, ח)
ספיר: אבנו של שבט יששכר
לוחות הספיר היו חצובות מאבן ספיר, ולכן זוהי אבנו של יששכר שהיה שבט של הוגי תורה: "מבני יששכר יודעי בינה לעיתים". ואף במתן תורה חזו ישראל בכסא הכבוד "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד, שכתוב בו " כמראה אבן ספיר דמות כסא", ואף מראה האבן הןא כצבע התכלת שהוא צבע הענוה והשפלות. כך הסביר רבינו בחיי. סגולותיה הן גופניות בעיקרן. לרבינו בחיי היא טובה לאור העיניים, ןלכן מעבירים אותה על העיניים (וכן התורה מאירת עיניים) ואמרו שהאבן הזאת תועיל לכל כאב ונפיחה בכל מקום בגוף"( וכן התורה מרפאה לכל הגוף)
יהלום: אבנו של שבט זבולון
היהלום הוא אבנו של שבט זבולון ומדוע? משום, שהיא לבנה כולה כמו שהכסף לבן. והוא סימן לעושרו של זבולון, שנאמר "זבולון לחוף ימים ישכון" סגולתה להצליח במסחר כך כותב רבינו בחיי. סגולה נוספת, מסירה מהנושא אותו פחד הלילות וירפא כל חולי מרה שחורה.
לשם: אבנו של שבט דן
אף ללשם תכונה רוחנית "סגולתה לשמור האדם מהסכנות ולחזק הלב ולהאיר העיניים, ולעשות שהאיש הנושא האבן הזאת יהיה שמח וטוב לב כל הימים".(מדרש תלפיות)
שבו: אבנו של של שבט נפתלי
מביאה לנושאה שינה מנוחה ושמחה. מועילה ללב ושומרת על האדם מכל רע. טוב לתלות את האבן על הצואר ותרד על החזה, שתגע בבשר במקום מושב הלב, מועילה גם להעשיר ממציאה לנושא אותה חן וחסד ורחמים בעיני כל רואיו ונותנת לו חכמה ושכל. אבן זו ניתנה לשבט נפתלי שהיה חכם ובעל מליצה ככתוב: "הנותן אמרי שפר" והיה עשיר ושליו ושקט ושמח ככתוב: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'".
אחלמה: אבנו של שבט גד
רבינו בחיי נדרש לשבטה של האבן, שבט גד, שהרבה לצאת למלחמה ("גד גדוד יגודנו") וכתב, ש"סגולת האבן הזו שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה". שמה של האחלמה אינו מלשון "חלום" אלא מלשון "החלמה" וחוזק – לדעתו.
תרשיש: אבנו של שבט אשר
סגולת התרשיש להועיל לאברי הנשימה ולרכות הלב ולמרה שחורה. היא מגרשת ומבריחה רוחות רעות, מונעת חלומות רעים ומחכימה את הפתאים. היא גם מרפאת פחד ורעדה, והנושא אותה מוצא חן בעיני כל רואיו ומצליח במסחרו והוא מתפקח בעיסוקי העולם. אבן זו ניתנה לאשר מפני שהיא בצבעה מזכירה את הים ועל כן מתאימה לאשר עליו נאמר "אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון".
שוהם: אבנו של שבט יוסף
יוסף "נשא חן בעיני כל רואיו" הן בעיני אדוניו, והן להוותו- בעיני אשת אדוניו. ואומנם רבינו בחיי כותב שסגולת אבן זו לתת חן לאדם בעיני כל רואיו, ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דברים נשמעים. במדרש תלפיות נאמר, שהשוהם "מועיל לזכירה, ומשקיט הלב ומאיר העיניים ומרפא השלשול, ומרבה אהבת לימוד התורה והחכמה.
ישפה: אבנו של שבט בנימין
סגולותיה להגן על האדם הנושא אותה שלא יתנו לו סמים ממיתים, ושלא ימות ויטבע בשטף ימים ונחלים מרפאת חולשת הקיבה, עוצרת שטפי דם. מחזקת את איכות הראיה, ומעוילה לאשה המקשה ללדת. אבן זו ניתנה לשבט בנימין מפני כח המעצור שבו, שהיה לרצון לפני ה', שסגר פיו ולא הלשין לאביו על אחיו בעניין מכירת יוסף. אבן זו מזכירה גם את זכות רחל אמו שילדה אותו ומתה בעת לדתה. מתאימה לכך תכונות האבן המועילה למקשה ללדת.
