אבני החן היו ידועות לקדמונים בכל תרבות, כולל התרבות היהודית העתיקה. צבען היפה, הברק המיוחד להן, ובמידה מעטה גם תכונות פיסיקליות כמו קשיות, משכו את תשומת לב הקדמונים.
במקורות היהודיים מוזכרות אבנים, אבנים טובות, אבן יקרה אבן חפץ, פיתוחי חותם (כיוון שהאבנים שימשו לעשיית חותמות) מרגליות וכדומה.
אחד ממקורות הידע שלנו לגבי אבני חן ביהדות הינו החושן. הכוהן הגדול נהג ללבוש אפוד, בגד מקושט, שביחד עם מעיל תכלת, משובץ בפעמוני זהב ורימונים, וביחד עם חושן נושא אבני חן, רצועות ואבזמים, היווה אמצעי לדרוש בעצת אלוקים, ליצור קשר עם כוחות עליונים.

המספר 12 בא כנגד תריסר השבטים, 12 שעות היום, 12 שעות הלילה, 12 חודשי השנה, 12 מזלות. בספר הזהר נקראות אבני החושן "אבנים תחתיות" המקבילות ל" אבנים עליוניות" – המזלות.

אבני החושן נחשבו לאבני קודש- אבנים בעלות תכונות קדושות, לריפוי, לגילוי אמת, או לקשר עם האלוקים. לכל אבן ואבן יוחסו תכונות מסוימות. וודאי הוא שסיפורים ואגדות נרקמו סביב אבני החושן.
לכאורה היינו אמורים לדעת בוודאות מה הן אבני החושן: שמותיהן פורטו בכמה מקומות במקרא, והעברית היא שפה שהשתמרה כמעט ללא שינוי, עד ימינו. ולא כך הוא מספר אבנים, אין ספק בקשר לזיהוין כיום, אבל אבנים אחרות מעלות תהיות, ומספר האפשרויות המוצעות לזיהוי כל אבן הוא רב ונבדל מחוקר לחוקר.
ננסה לזהות את אבני החושן ולמצוא את המקבילה של ימינו לכל אבן. לצורך כך עלינו להבין איך מיינו ונתנו שמות בעולם הקדום, לאבני חן.
בימינו ממוינות האבנים לפי תורות מדעיות ומיון זה מתייחס להרכב הכימי- פיסיקלי- אופטי של כל אבן. כאשר אנו מדברים על "מלח החומצה הצורנית" (וסימונו sio2 nh20) אין מדברים בעצם על הלשם (אופל)לך תדע!
הקדמונים לא הכירו את התכונות הכימיות, ומיינו את האבנים לפי קריטריונים אחרים, שהחשוב בהם הוא צבע, שני לו הברק, שלישי הוא מקור האבן ורביעי הוא תכונת האבן (קשיות) ניתן לומר כי הצבע קבע לפחות ארבע חמישיות של המיונים והיתר התחלק בין שלושת הגורמים הנוספים.
מקור נוסף למחקר, הוא התרגומים הרבים שנעשו למקרא, ביחד עם מחקר לשוני, המתחקה אחר שמות אבני החן, ומחפש את תכונות אבני החושן בשמה. הבעיה היא שהמיון הלשוני מסתמך על הצבע לבדו.
אודם, ברור לנו, היא אבן אדומה. אבל איזו? אבל יש הרבה אבנים אדומות! ויותר מזה- בתקופות שונות כונו אבנים שונות באותו השם! השם 'אודם' יכול והיה עובר מאבן לאבן, לפי מידת נפיצותה באותה תקופה. ועוד כיון שאבני חן באו ממקומות שונים ברחבי העולם, נשאו לעיתים שמות זרים לשפה העברית, או שפה מוכרת אחרת. מין 'שם מסחרי', שנקלט בשפה העברית. אבל שם זה היה יכול לעבור מאבן לאבן!
כאשר נעבור על אבני החושן, אבן אבן, נפרט את שמה ותכונותיה. כאן ננסה רק לתת את הזיהוי, ולנמקו, וכך לקשר בין המיון המודרני, המינראלי – גמולוגי, לבין המיון הקדום, הצבעוני, המיסטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן